1זכר ולא נקבה וכו׳. פירוש דק״ל דאמאי אצטריך למכתב זכר בהדיא ותיפוק ליה מדכתיב בלישנא דזכר יקריבנו יקריב אתו ותי׳ דא״כ הוה אמרינן דלכתחלה דוקא הוא דבעינן זכר משו״ה הדר וכתב זכר לומר ולא נקבה דאפילו בדיעבד לא מהני דשנה הכתוב לעכב:2תמים בלא מום. אע״ג דכתיב קרא אחרינא בכל הקרבנות בכללות תמים יהיה לרצון אצטריך הך דהכא כמ״ש בת״כ כשם שאם אינו תמים אינו לרצון כך אם אינו בכל הענין הזה אינו לרצון א״נ לכדדריש ר׳ יוסי שיבקרנו ממום משעת הקדש׳ עד שעת הקרבה ואפשר שלזה כיוון רש״י במה שסמך לזה אח״כ מטפל בהבאתו עד העזרה כלומר מטפל ומשתדל לבקרו עד שיביאנו לעזרה להקריבו:3אל פתח וכו׳ מטפל וכו׳ מהו אומר יקריב יקריב וכו׳. קשר הדברים ה״פ דבשלמא בלא זאת הייתי מפרש דיקריב הראשון דהיינו לפי דעתי אדם כי יקריב דלעיל מיירי בבעלים והך יקריבנו מיירי בכהן המקריבו וא״כ אין כאן כפל יקריב יקריב אבל מאחר שפירש״י דיקריבנו בתרא נמי איירי בבעל הקרבן שחייב ליטפל בהבאתו מעתה ק׳ דלדידיה יקריב יקריב ל״ל והוצרך לתרץ דאפילו נתערבה וכו׳ דבש״ח כתיב לאמר דבשלמא בל״ז הייתי אומר דיקריב יתירא בא ללמד שחייב ליטפל עד לפנים בעזרה אבל מאחר שפירש״י שאינו חייב ליטפל אלא עד פתח העזרה א״כ יקריב יקריב ל״ל ע״כ ולא ידענא מנ״ל שאינו חייב אלא עד פתח העזרה אדרבא איפכא נראה מלישנא דרבנן וכן בדין שהרי צריך ליכנס בעזרה לסמוך ואטעיתיה להרב הנזכר לשון הכתוב אל פתח אהל מועד ואין משם ראיה דאדרבה כל העזר׳ קרוייה פתח אהל מועד וזה ברור:4יקריב מלמד שכופין וכולי הרא״ם ז״ל הק׳ דהא אצטרי׳ לכדלעיל שאם נתערבה וכו׳ ונדחק בתירוצו ע״ש. ולעד״ן ברור שאין יקריב זה בכלל הב׳ יקריב דלעיל וכדכתיבנא. ושוב מצאתי כך להר״ב ק״א. ומ״ש כופין אותו וכו׳ לא תיקשי דא״כ סוף סוף לא הוי לרצונו שתירוץ דבר זה מבואר הוא בדברי הרמב״ם בפ״ב מהלכות גרושין ע״ע:5לפני ה׳ וסמך וכו׳ דק״ל דהול״ל יקריב אותו לפני ה׳ לרצונו ומדסמך לפני ה׳ עם וסמך חוץ למקומו ש״מ דמקרא נדרש לאחריו וה״ק דוקא לפני ה׳ בעי׳ וסמך:
